דרעי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

רקע כללי וההליך שלפני:

לפני בקשה להבאת ראיות לסתור א תקביעות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

המבקש יליד 7.3.1958 טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 9.6.2002 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה.

בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה סבל התובע משבר דחיסה בחוליה 3 L.

ועדה רפואית מטעם המוסד לביטול לאומי קבעה כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור 5% בגין שבר בחוליה שהתרפא.

המבקש טוען בבקשתו כי במקביל הגיש תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי אשר במסגרתה נקבעו לו נכויות שונות מאלו שנקבעו על ידי הועדות הרפואית נפגעי עבודה. המבקש טוען כ יועדה רפואית בנכות כללית קבעה ביום 28.3.2005 נכויות צמיתות בשיעור 5% בגין שבר בחוליה שהתרפא ו- 15% בגין הגבלה בתנועות כתף ימין. עוד טוען המבקש כי ועדה רפואית בנכות כללית קבעה ביום 12.12.2007 נכות נוספת על אלו שנקבעו בעבר בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

המבקש טוען כי משקיימות קביעות סותרות על ידי שני גופים הפועלים על פי דין (ועדות רפואית בנפגעי עבודה אך מול ועדות רפואיות בנכות כללית) יש לאפשר לו להביא ראיות לסתור.

עוד טוען המבקש כי משנקבעו לו נכויות המצביעות על החמרה משמעותית במצבו הרפואי של המבקש מן הדין הוא לתת רשות להביא ראיות לסתור.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי המבקש כלל לא נחבל בכתף ימין במהלך התאונה לכן אין כל משמעות להענקת נכות בכתף ימין.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי הנכויות במסגרת נכות כללית נקבעו החל מתאריך המאוחר לתאונה ולכן ברי שנכויות אלו אינן קשורות בתאונה.

עוד טוענת המשיבה כי בנכות כללית לא נקבע קשר סיבתי בין ליקוי למאורע ספציפי ולכן גם אם נקבעה נכות מסוימת שונה מנפגעי עבודה עדין אין הדבר מצדיק הבאת ראיות לסתור.

בנוסף טוענת המשיבה כי בועדה רפואית בנכות כללית לא ישב מומחה אורטופד דבר הגורע ממשקל קביעות הועדה הרפואית נכות כללית.

דיון והכרעה:

הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור, לפי סעיף 6ב סיפא לחוק הפיצויים, מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ונסיבות יוצאות דופן. (ראה: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, 82) . על פי נוסחו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים היתר להביא ראיות לסתור יעשה אם ראוי הדבר לשם עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו.

יחד עם זאת, נקבעו בפסיקה עילות מסגרת המהוות קו מנחה למתן היתר להבאת ראיות לסתור כאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. עילות אלו עוסקות ב- "(א) טעמים משפטיים כגון:ב אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות

מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון:ו אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת." (ראה: ר"ע 638/85 אבו עליון עודה נ. רותם חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4) 505).

אחד המקרים בהם הותר להביא ראיות לסתור כאשר קיימים שני גופי הפועלים על פי דין וקבעו קביעות סותרות ביחס לנכויות שנותרו לנפגע. בית משפט העליון סיכם את ההלכה בנושא זה ברע"א 8684/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ. מרזוק באומרו:

"שונה הדין במקרה זה בכל הנוגע לקביעת דרגת הנכות הכללית. אכן, קביעתה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי הדנה בתביעה המוגשת לצורך הכרה בנכות כללית, כשלעצמה, אינה קביעה על פי דין כמשמעותה בסעיף ‎6ב' לחוק הפיצויים.